קונגו - קינשאסה גישה לחשמל

נגישות לחשמל מודדת את שיעור האנשים שיש להם חיבור פונקציונלי ועקבי למקור חשמל. זהו המדד העיקרי למעקב אחר ההתקדמות לעבר יעד 7 לפיתוח בר-קיימא, השואף לנגישות אנרגטית אוניברסלית. על פי סטנדרטים בינלאומיים, משק בית נחשב למחושמל אם יש לו גישה למקור כוח המסוגל לספק לפחות שירותים בסיסיים, כגון 4 שעות תאורה והיכולת להטעין טלפון נייד מדי יום. מדד זה כולל חיבורים דרך הרשת הלאומית וכן מערכות מבוזרות כמו מערכות סולאריות ביתיות ורשתות זעירות (mini-grids). מעבר לתאורה פשוטה, גישה לחשמל היא מניע יסודי להתפתחות אנושית, המשפיעה על תוצאות בתחומי הבריאות, החינוך והפריון הכלכלי. בעוד שהמדד מדווח לעיתים קרובות כסטטוס בינארי של 'כן' או 'לא', מסגרות עבודה עדכניות מדגישות את החשיבות של מדידת האיכות, האמינות והמחיר המשתלם של השירות הניתן למשקי בית ולעסקים.

הנתונים על הגישה לחשמל נאספים בעיקר על ידי הבנק העולמי במסד הנתונים העולמי לחשמול. המתודולוגיה משלבת שלושה זרמי נתונים עיקריים: סקרי משקי בית מייצגים ברמה הלאומית, נתוני מפקד אוכלוסין רשמיים ודיווחים מנהליים מחברות חשמל לאומיות. סקרים כגון סקרי דמוגרפיה ובריאות (DHS) וסקרי אשכולות מרובי אינדיקטורים (MICS) הם קריטיים לתיעוד הגישה כפי שדווחה על ידי הצרכנים. עבור שנים שבהן נתוני סקר ישירים אינם זמינים, הבנק העולמי משתמש במודל רב-שכבתי ולא-פרמטרי כדי לאמוד את שיעורי החשמול בהתבסס על מגמות היסטוריות ודפוסים אזוריים. מודל זה מבטיח סדרת עת רציפה עבור 212 מדינות. מגבלה ידועה אחת היא שנתונים מנהליים עוקבים לעיתים קרובות אחר חיבורים ולא אחר השימוש בפועל בשירות, מה שעלול להוביל להערכות יתר באזורים עם הפסקות חשמל תכופות. כדי לטפל בכך, מאמצים אחרונים משלבים נתוני אור לילה מבוססי לוויין כדי לאמת את החשמול באזורים מרוחקים או באזורים מוכי סכסוך.

הבנק העולמי וסוכנות האנרגיה הבינלאומית (IEA) הם המקורות העיקריים, אם כי הם עשויים לדווח על נתונים שונים מעט בשל ההסתמכות הגדולה יותר של ה-IEA על נתונים מנהליים ממשרדי אנרגיה לעומת ההתמקדות של הבנק העולמי בסקרי משקי בית.

שיעור של 100% מעיד על גישה אוניברסלית, שהיא היעד העולמי לשנת 2030. מדינות בעלות הכנסה גבוהה שומרות בדרך כלל על שיעורים מעל 99%, בעוד ששיעורים מתחת ל-50% מסמנים לעיתים קרובות עוני אנרגטי חמור ופערים בתשתיות, במיוחד באזורים כפריים.

הגישה העולמית לחשמל התרחבה משמעותית במהלך שני העשורים האחרונים, כאשר מאות מיליוני אנשים זכו לחיבורים חדשים. עם זאת, קצב ההתקדמות הואט לאחרונה. בעוד שהעולם נע לקראת גישה אוניברסלית, הערכות נוכחיות מראות כי לכ-660 מיליון עד 750 מיליון בני אדם עדיין חסרה אספקת חשמל בסיסית. אתגר קריטי הוא שצמיחת האוכלוסייה באזורים מסוימים עולה כיום על קצב חיבורי החשמל החדשים, במיוחד בחלקים מאפריקה. ההתקדמות הייתה חזקה במיוחד במרכז ודרום אסיה, שם צומצם פער הגישה ביותר מ-90% מאז תחילת שנות ה-2000. לעומת זאת, זעזועים עולמיים כמו מגפת ה-COVID-19 ושיבושים בשוק האנרגיה גרמו לנסיגה זמנית בהתקדמות לראשונה מזה 20 שנה. פתרונות אנרגיה מתחדשת מבוזרים, כגון מערכות סולאריות ביתיות, הם כיום השיטה בעלת הצמיחה המהירה ביותר להגעה לאוכלוסיות המרוחקות ביותר, ומספקים כיום חשמל למיליונים שנותרו מחוץ להישג ידן של רשתות חשמל לאומיות מסורתיות.

פערים אזוריים נותרו המאפיין המגדיר של הגישה העולמית לחשמל. אפריקה שמדרום לסהרה היא כיום מוקד הגירעון האנרגטי, ומהווה כ-85% מהאוכלוסייה העולמית ללא חשמל. בעוד שמדינות כמו קניה וגאנה חוו שיפורים מהירים, 18 מתוך 20 המדינות הפחות מחושמלות ממוקמות באזור זה. לעומת זאת, מזרח אסיה ודרום אסיה עשו צעדים היסטוריים, כאשר מדינות גדולות כמו הודו ואינדונזיה הגיעו לגישה כמעט אוניברסלית. הפער בין העיר לכפר ממשיך להיות גורם מרכזי; נתונים עדכניים מצביעים על כך ש-84% מהאנשים ללא חשמל חיים באזורים כפריים. בעוד שחישמול עירוני הוא כמעט אוניברסלי ברוב חלקי העולם, הגעה ל-10% האחרונים של אוכלוסיית העולם כרוכה בהתגברות על העלויות הגבוהות של הרחבת תשתיות לקהילות מרוחקות ובעלות הכנסה נמוכה. חלק מהמדינות השבריריות ומוכות הסכסוך חוו למעשה ירידה בשיעורי הגישה עקב פגיעה בתשתיות או דחיית תחזוקה.