כווית תמ"ג (דולר ארה"ב נוכחי)

תוצר מקומי גולמי (תמ"ג) מייצג את הערך הכספי או ערך השוק הכולל של כל הסחורות והשירותים המוגמרים שיוצרו בתוך גבולות מדינה במהלך תקופה מסוימת. הוא משמש ככרטיס ניקוד מקיף של הבריאות הכלכלית של המדינה והוא המדד העיקרי המשמש להערכת גודל הכלכלה וקצב הצמיחה שלה. החישוב כולל את כל הצריכה הפרטית והציבורית, הוצאות ממשלתיות, השקעות, תוספות למלאים פרטיים, עלויות בנייה ששולמו ומאזן סחר החוץ. על ידי מדידת הערך של כל דבר, החל ממוצרי אלקטרוניקה ועד לשירותים מקצועיים, התמ"ג מאפשר לקובעי מדיניות ולמשקיעים להשוות את הפריון הכלכלי של מדינות שונות. עם זאת, הוא סופר רק ייצור סופי; מוצרי ביניים, כגון הפלדה המשמשת לייצור מכונית, אינם נכללים כדי למנוע כפילות. למרות שמדובר במדד חזק לתפוקה, הוא אינו מביא בחשבון את הכלכלה התת-קרקעית, עבודת התנדבות ללא שכר או עבודות משק בית. הערכות אחרונות מצביעות על כך שהתמ"ג העולמי ממשיך להיות המדד המרכזי להערכת שגשוג לאומי למרות מגבלותיו במדידת איכות חיים או קיימות סביבתית.

נתונים עבור התמ"ג נאספים בעיקר על ידי סוכנויות סטטיסטיקה לאומיות המשתמשות במערכת החשבונות הלאומיים (SNA), מסגרת שפותחה על ידי האו"ם, הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית (IMF). קיימות 3 דרכים נפרדות לחישובו: גישת הייצור, גישת ההכנסה וגישת ההוצאה. רוב המדינות מסתמכות על גישת ההוצאה, המסכמת את ההוצאות של משקי בית, עסקים והממשלה. ארגונים בינלאומיים מבצעים לאחר מכן הרמוניזציה של נתונים אלה כדי לאפשר השוואות בין מדינות, לעיתים קרובות תוך המרת מטבעות מקומיים לדולר ארה"ב. מגבלה משמעותית היא הכלכלה הבלתי פורמלית, שנותרת לא מתועדת במדינות מתפתחות רבות. בנוסף, למדינות שונות עשויות להיות רמות משתנות של שקיפות או תשתית איסוף נתונים, מה שמוביל לעדכונים פוטנציאליים ככל שמידע מדויק יותר הופך לזמין דרך המפקד או רישומי המס העדכניים ביותר.

הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית (IMF) עשויים לדווח על נתוני תמ"ג שונים במעט מכיוון שהם משתמשים במקדמי המרה שונים של שערי חליפין או מעדכנים את מאגרי המידע שלהם במועדים שונים לאורך המחזור הפיסקלי.

צמיחת תמ"ג שנתית של 2% עד 3% נחשבת בדרך כלל לבריאה עבור כלכלות מפותחות, בעוד ששווקים מתעוררים שואפים לעיתים קרובות ל-5% עד 7%. התכווצות בתמ"ג במשך 2 רבעונים רצופים מסמנת בדרך כלל מיתון.

הערכות נוכחיות מראות שהכלכלה העולמית מנווטת בתקופה של צמיחה מתונה בעקבות שיבושים היסטוריים משמעותיים. בעוד שההתרחבות התייצבה, המעבר לעבר שירותים דיגיטליים ואנרגיה ירוקה מעצב מחדש את הרכב התפוקה העולמית. נתונים אחרונים מצביעים על כך שכלכלות מתעוררות ומתפתחות תורמות יותר מ-50% מצמיחת התמ"ג העולמית, מגמה שהאיצה במהלך העשור האחרון. לחצים אינפלציוניים השפיעו על שיעורי הצמיחה הריאליים באזורים רבים, ואילצו בנקים מרכזיים להתאים מדיניות מוניטרית, מה שמשפיע בתורו על השקעות וצריכה. יתרה מכך, עליית הכלכלה הדיגיטלית מציבה אתגרים חדשים לחשבונאות המסורתית, שכן קשה יותר למדוד שירותי תוכנה ונתונים מאשר ייצור פיזי. תחזיות מצביעות על כך שהכלכלה העולמית תמשיך להשתלב עוד יותר, אם כי שינויים בסחר מהווים סיכונים לזרימה החופשית של סחורות ושירותים. בסך הכל, המעבר לעבר כלכלה עולמית מוכוונת שירותים וטכנולוגיה נותר המגמה המבנית הדומיננטית.

התפוקה הכלכלית משתנה באופן משמעותי בין אזורים גיאוגרפיים, ומשקפת הבדלים בתיעוש ובעושר המשאבים. אזורים בעלי הכנסה גבוהה, כגון צפון אמריקה ומערב אירופה, מדווחים בדרך כלל על נתוני תמ"ג אבסולוטיים גבוהים המונעים על ידי שירותים מתקדמים, טכנולוגיה והוצאות צרכנים. לעומת זאת, מזרח אסיה ודרום אסיה הפכו למנועי הצמיחה העיקריים של העולם, כאשר נתונים עדכניים מדגישים מעבר של המשקל הכלכלי לעבר שווקים מתעוררים אלו. אפריקה שמדרום לסהרה וחלקים מאמריקה הלטינית מציגים לעיתים קרובות דפוסי תמ"ג תנודתיים בשל הסתמכותם על ייצוא סחורות כמו נפט ומינרלים. מדינות אי קטנות או מדינות מתפתחות ללא מוצא לים מתמודדות לעיתים קרובות עם חסמים מבניים המגבילים את סך התפוקה שלהן. רמות ההכנסה מכתיבות גם את מסלולי הצמיחה; בעוד שכלכלות מפותחות רואות לעיתים קרובות צמיחה יציבה שבין 1% ל-3%, כלכלות מתעוררות יכולות לשמור על שיעורים שמעל 5% ככל שהן מחדשות תשתיות ומרחיבות את כוח העבודה שלהן.