רואנדה סחר (% מהתמ״ג)

מדד זה, המכונה לעיתים קרובות יחס הפתיחות המסחרית, מייצג את הערך המשולב של סך היצוא והיבוא של סחורות ושירותים של מדינה כאחוז מהתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) שלה. הוא משמש כמדד עיקרי להערכת המידה שבה כלכלה משולבת בשוק הגלובלי. על ידי צבירת הן הזרימות הנכנסות והן היוצאות, הוא לוכד את החשיבות היחסית של המסחר הבינלאומי לפעילות הכלכלית הכוללת של אומה. אחוז גבוה יותר מצביע על כך שחלק גדול מהייצור המקומי מיועד לשווקים זרים או שהצריכה המקומית נשענת במידה רבה על מוצרים זרים. לעומת זאת, יחס נמוך יותר מעיד לעיתים קרובות על כלכלה המספקת את צרכיה בעצמה או ממוקדת יותר בשוק המקומי. החישוב כולל סחורות מוחשיות כמו מכונות ונפט, וכן שירותים בלתי מוחשיים כגון תיירות, ייעוץ פיננסי ורישוי תוכנה. הוא מספק תמונת מצב של האופן שבו מדינה מנצלת יתרונות יחסיים בינלאומיים ואת הפגיעות שלה לתנודות בשוק הגלובלי.

נתונים ראשוניים למדד זה נאספים על ידי הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית (IMF) וועידת האו"ם לסחר ופיתוח (UNCTAD). סוכנויות מכס לאומיות רושמות את זרימת הסחורות מעבר לגבולות, בעוד בנקים מרכזיים עוקבים אחר שירותים באמצעות מסגרת מאזן התשלומים (BoP). נתונים אלה עוברים הרמוניזציה באמצעות הנחיות המערכת לחשבונות לאומיים (SNA) כדי להבטיח השוואה בין מדינות. מגבלה משמעותית היא תופעת היצוא החוזר (re-export), שבה מדינות כמו סינגפור או הולנד פועלות כמרכזי מעבר; נפחי המסחר שלהן יכולים לעלות על סך התמ"ג שלהן מכיוון שאותן סחורות נספרות הן כיבוא והן כיצוא. יתרה מכך, המדד אינו מביא בחשבון סחר פנים בין מחוזות או מדינות בתוך פדרציה, שיכול להיות עצום במדינות גדולות, מה שעלול להוביל להערכת חסר של הקישוריות הכלכלית שלהן בהשוואה למדינות קטנות יותר.

הבנק העולמי וארגון הסחר העולמי מספקים בדרך כלל נתונים עקביים, אם כי פערים יכולים להיווצר מהבדלים באופן שבו הם מעריכים שירותים. נתוני UNCTAD עשויים גם להשתנות מעט בשל שיטות שונות לרישום סחורות במעבר או אזורים כלכליים מיוחדים.

יחס סחר לתמ"ג מעל 100% מזהה בדרך כלל מדינה כמרכז סחר עולמי או כאומה קטנה עם תלות חיצונית גבוהה. הממוצעים העולמיים נעים בדרך כלל בין 50% ל-60%, בעוד שיחס מתחת ל-30% נראה לעיתים קרובות בכלכלות גדולות מאוד או באלו עם מדיניות סחר מוגבלת.

במהלך העשורים האחרונים, יחס הסחר לתמ"ג העולמי הראה מסלול עלייה משמעותי, המשקף את העמקת הגלובליזציה והתרחבות שרשראות האספקה הבינלאומיות. בעוד שהיה כיווץ חד במהלך המשבר הפיננסי של 2008 ומצב החירום הבריאותי העולמי האחרון, נתונים אחרונים מראים התאוששות עמידה בנפחי המסחר. עם זאת, אופי המסחר משתנה; בעוד שהסחר בסחורות הגיע למישור באזורים מסוימים, הסחר בשירותים — במיוחד שירותים הניתנים באופן דיגיטלי — מתרחב במהירות. הערכות אחרונות מצביעות על מגמה של אזוריות או 'near-shoring', שבה מדינות נותנות עדיפות לסחר עם שכנות גיאוגרפיות כדי להגביר את אבטחת שרשרת האספקה. למרות שינויים אלה, המסחר הבינלאומי נותר מניע יסודי לצמיחה כלכלית עולמית, כאשר הממוצע העולמי הנוכחי נע סביב 50% עד 60% מסך התפוקה.

הבדלים אזוריים הם בולטים ולעיתים קרובות נקבעים על פי גיאוגרפיה וגודל השוק המקומי. כלכלות קטנות בעלות הכנסה גבוהה באירופה ובמזרח אסיה מדווחות לעיתים קרובות על יחסים העולים על 100% בשל תפקידן כמרכזי ייצור או מעבר אזוריים. לדוגמה, גוש האירו שומר על דרגת אינטגרציה גבוהה בגלל השוק האחיד של האיחוד האירופי. לעומת זאת, כלכלות גדולות עם בסיסי צרכנים מקומיים עצומים, כגון ארצות הברית, ברזיל והודו, הן בדרך כלל בעלות יחסי סחר לתמ"ג נמוכים יותר, הנופלים לרוב בין 25% ל-40%. נתונים אחרונים מראים כי אפריקה שמדרום לסהרה ודרום-מזרח אסיה משתלבות יותר ויותר ברשתות גלובליות, בעוד שמדינות עשירות במשאבים במזרח התיכון מציגות יחסים גבוהים המונעים בעיקר מיצוא סחורות. מדינות איים קטנות מתפתחות מציגות לעיתים קרובות את התנודתיות הגבוהה ביותר, שכן כלכלותיהן תלויות במידה רבה ביבוא של מוצרים חיוניים.