רואנדה גישה לתברואה

גישה לתברואה מודדת את שיעור האוכלוסייה המשתמשת בשירותים המפרידים באופן היגייני הפרשות אנושיות ממגע אנושי. התקן הבינלאומי העיקרי, שנקבע על ידי תוכנית הניטור המשותפת (JMP) של ארגון הבריאות העולמי ויוניסף, משתמש בסולם תברואה לסיווג רמות השירות. בראש סולם זה נמצאת תברואה מנוהלת בבטחה, הדורשת שימוש במתקנים משופרים שאינם משותפים עם משקי בית אחרים ומבטיחים שהפסולת מטופלת ומסולקת באתר או מועברת ומטופלת במתקן מחוץ לאתר. מתקנים משופרים כוללים אסלות עם שטיפה או שטיפה ידנית המחוברות למערכות ביוב בצינורות, בורות ספיגה או בורות שופכין, וכן בורות שופכין משופרים מאווררים ושירותי קומפוסט. שלבים נמוכים יותר בסולם כוללים שירותים בסיסיים, שירותים מוגבלים, מתקנים לא משופרים ועשיית צרכים בשטח פתוח. מדד זה קריטי למעקב אחר ההתקדמות לעבר יעד פיתוח בר-קיימא 6.2, השואף לגישה אוניברסלית לתברואה נאותה ושוויונית לכל הפרטים.

תוכנית הניטור המשותפת (JMP) של ארגון הבריאות העולמי ויוניסף מרכזת נתונים מיותר מ-100 מדינות כדי להפיק הערכות גלובליות בנות השוואה. מקורות הנתונים העיקריים כוללים מפקדי אוכלוסין לאומיים, סקרי משקי בית כגון סקרי דמוגרפיה ובריאות (DHS) וסקרי אשכולות מרובי אינדיקטורים (MICS), ורישומים מנהליים מספקי שירותים או רגולטורים. מגבלה משמעותית היא פער הנתונים בנוגע לניהול מתקני תברואה באתר, כמו בורות ספיגה ובורות שופכין; בעוד שנתוני חיבור לביוב הם לרוב ברורים, המעקב אחר האם בוצת צואה ממערכות באתר מרוקנת ומטופלת בבטחה הוא מורכב הרבה יותר. יתרה מכך, הגדרות של מתקנים משופרים יכולות להשתנות מעט בין תקנים לאומיים למדדים בינלאומיים, אם כי ה-JMP פועל להרמוניה של אלו באמצעות שאלות ליבה סטנדרטיות. הערכות עבור מדינות רבות בעלות הכנסה נמוכה מסתמכות לעיתים קרובות על רגרסיות ליניאריות למילוי פערים בין שנות סקר ולהבטחת עקביות זמנית בדיווח.

רוב הארגונים הבינלאומיים, כולל הבנק העולמי והאומות המאוחדות, מסתמכים אך ורק על ה-JMP של ארגון הבריאות העולמי ויוניסף עבור סטטיסטיקות תברואה כדי להבטיח עקביות. אי-תאימויות קלות עשויות להיווצר כאשר ממשלות לאומיות מדווחות על גישה משופרת בהתבסס על הגדרות תשתית מקומיות שאינן תואמות את הקריטריונים הבינלאומיים.

היעד הגלובלי לגישה לתברואה הוא 100.0% שירותים מנוהלים בבטחה עד שנת 2030. כיסוי מתחת ל-50.0% מעיד בדרך כלל על סיכון חמור לבריאות הציבור, בעוד שחיסול עשיית צרכים בשטח פתוח נחשב לאבן דרך ראשונית לכבוד אנושי בסיסי ומניעת מחלות.

נתונים אחרונים מצביעים על עלייה מתמדת בגישה לתברואה, כאשר כ-1.2 מיליארד אנשים קיבלו גישה לשירותים מנוהלים בבטחה במהלך העשור האחרון. הערכות נוכחיות מצביעות על כך ש-58.0% מאוכלוסיית העולם משתמשת כיום בתברואה מנוהלת בבטחה, עלייה מ-48.0% באמצע שנות ה-2010. למרות התקדמות זו, 3.4 מיליארד אנשים עדיין חסרים שירותים מנוהלים בבטחה, ו-354 מיליון אנשים ממשיכים לתרגל עשיית צרכים בשטח פתוח. מגמה בולטת היא השיפור המשמעותי באזורים כפריים, שבהם הכיסוי עלה מ-36.0% ל-49.0% בשנים האחרונות, בעוד שהכיסוי העירוני נותר יציב יחסית על 66.0% עקב עיור מהיר העולה על קצב צמיחת התשתיות. תחזיות מצביעות על כך שהעולם אינו נמצא כרגע במסלול להשגת תברואה אוניברסלית מנוהלת בבטחה עד 2030 אלא אם קצב ההתקדמות יוכפל פי ארבעה. המאמצים מתמקדים יותר ויותר בניהול בוצת צואה בערים שאינן משרתות על ידי רשתות ביוב מסורתיות, במטרה לשפר את הבטיחות לאורך כל שרשרת השירות.

הפערים האזוריים נותרו חריפים, כאשר אפריקה שמדרום לסהרה ודרום אסיה מדווחות על רמות הגישה הנמוכות ביותר. באפריקה שמדרום לסהרה, לפחות מ-25.0% מהאוכלוסייה במדינות רבות יש גישה לשירותים מנוהלים בבטחה, והאזור מהווה חלק משמעותי מאוכלוסיית העולם המתרגלת עשיית צרכים בשטח פתוח. בתוך אפריקה, מזרח אפריקה מתמודדת עם נטל גבוה במיוחד של מתקנים לא משופרים, המגיע עד ל-43.0% בחלק מתתי-האזורים. לעומת זאת, דרום אפריקה מראה כיסוי תברואה משופר טוב יחסית עם שיעורי מתקנים לא משופרים נמוכים בהרבה. דרום אסיה ראתה שיפורים מהירים בסיום עשיית צרכים בשטח פתוח, אם כי שירותים מנוהלים בבטחה עדיין מפגרים אחרי גישה בסיסית. לעומת זאת, לאירופה וצפון אמריקה יש גישה כמעט אוניברסלית לשירותים מנוהלים בבטחה. רמת ההכנסה היא גורם קובע עיקרי לגישה; למשקי בית עשירים יותר במדינות בעלות הכנסה נמוכה יש סיכוי גבוה פי 5 עד 9 לגישה מאשר לחמישון העני ביותר.